וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים׃ אֵילּוּ הֵן עוּגִיּוֹת אֵילּוּ הֵן הַבָּדִידִין שֶׁבָעִיקָּרֵי אֵילָּנוֹת. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. יַד הַבָּדִיד אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כהאי דתנינן תמן. בפכ''ט דכלים דקחשיב התם מה שהוא חיבור להכלים וקתני יד הבדיד ארבעה והוא הכלי ברזל שבו חופרין גומות סביבות האילן כדי שיחזיקו מימיהן ועל שם הגומות שנקראו בדידין נקרא הכלי החופר בהן בדיד:
אלו הן הבדודין שבעיקרי אילנות החפירות שעושין סביב עיקרי אילנות שיתמלאו ממי הגשמים ויהו משקין העיקרין:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָֽסְקוּ מָה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֵילּוּ הֵן מֵי תַמְצִיּוֹת. כָּל זְמַן שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין. פָּֽסְקוּ גְשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶהָרִים בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַמְצִיּוֹת. פָּֽסְקוּ מִלִּהְיוֹת בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גֵּבִייִם. עַד אֵיכָן. חִייָה בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁתִּפְרַח חברית. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. עַד כְּדֵי שֶׁייֵעָשׂוּ כְּרַגְלֵי הָאַווָז. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פָּֽרְחָה חברית וְלֹא פָֽסְקוּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲייָן אוֹ מִכָּן וְלָבֹא. לֵיי דָא מִילָּה. הִטְבִּיל בּוֹ מַחֲטִים וְצִינּוֹרוֹת. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה מַעֲייָן. טָהֲרוּ. אִין תֵּימַר. מִכָּן וְלָבֹא. לֹא טָהֲרוּ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל. 2a אִילֵּין אגַטַרַגְייָא מָה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כְּמֵי קֵילוֹן אוֹ אֵינָן כְּמֵי קֵילוֹן. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקֵּילוֹן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. וַהֲלֹא כְמוּשָּׁקִין לַיָּם הַגָּדוֹל הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים. אִם בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים לֹא כִבְרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ הִיא. וְאַתְּ אָמַר. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁנִּיטּוֹפָה לְתוֹךְ שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְעוֹדָהּ מְנַטֶּפֶת. וְכִי מַחְמַת הַנִּיטּוּף הִיא יְכוֹלָה לְהַשְׁקוֹת. לֹא מַחְמַת עַצְמָהּ שֶׁהִיא מְלֵיאָה. וְאַתְּ אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל כֵּן. הַפוסקון וְהַבְּרֵיכָה שֶׁמִילָּאָן קוֹדֶם לָרֶגֶל לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בָרֶגֶל. אִם הָֽיְתָה אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנַע.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היתה אמת המים עוברת ביניהן וכו'. דליכא למיחש שמא יפסקו וה''נ מכיון שהמשיך המעיין לתוכה לא חיישינן למידי:
לא ישקה מהן ברגל. שמא יפסקו ואיכא טירחא יתירא לדלות מהן כמו מי קילון:
ותני שמואל בהדיא כן. הפוסקין אלו הן הצינורות הנמשכין ועל שם שמצוי היא שהן נפסקין נקראו הפוסקין:
וכי וכו'. ודחי הש''ס להא דר' ירמיה וכי מחמת הניטוף טיפין טיפין לתוכה יכולה היא להשקות כל השדה מן הטיפין אלא ודאי לאו דבהכי מיירי שכבר נתמלאה מחמת שניטוף לתוכה ומחמת עצמה שהיא מלאה עכשיו ובכה''ג את אמר משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דגם בבריכה הדין כן:
אמר ר' ירמיה. דאין ראיה מכאן דאיכא למימר ועודה מנטפת מן בית השלחין הראשונה לתוכה מיירי ולית כאן לחוש שמא יפסקו אבל בהמשיך המעיין לתוכה איכא למיחש שמא יפסקו המים הנמשכין:
נישמעינה מן וכו'. שניטופה המים ממנה וירדו לתוך שדה בין השלחין האחרת משקין ממנה על כל פני השדה וא''כ ה''ה נמי כשהמשיך מן המעיין לתוך הבריכה:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן להא אם בשעה שהגשמים יורדין אמאי לא והלא הן כמושקין מחוברים לים הגדול שהרי הגשמים יורדין זא''ז ואין כאן טירחא להשקות מהן אלא ודאי בשעה שכבר פסקו הגשמים מיירי והשתא אם בשעה שפסקו הגשמים הוא וכי זה לא כבריכה וכו' ואת אמרת אין משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דנמי אין משקין ממנה דגזרינן משום מי קילון:
בריכה. מלאה מים שנתמלאה ממי הקילון ואחר כך המשיך המעיין לתוכה שירדו המים מן המעין לתוכה מה להשקות ממנה:
מי תמציות. מי גשמים המאמנין מן ההרים שלא פסקו הגשמים מה הן דינן לענין משקה מהן במועד:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמקואות:
גבי מעלות במקואות זו למעלה מזו וכו' כדתנינן במתני' פ''א דמקואות. וההרים בוצצין. מבצבצין וזוחלין ואלו הן מי תמציות שלא פסקו:
פסקו גשמים. אעפ''י שעדיין ההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות שפסקו ודינן כמו שנשנה שם. הרי הן כמי גבים. כמי גשמים המכונסין בחפירות. מלשון מים מגבא. וכדינן שם לענין המקואות כך דינן כאן לענין להשקות מהן במועד דכל זמן שלא פסקו אינן כהמכונסין בחפירות ואינן דומין למי קילון כדתנינן במתני' דלגזור בהן משום מי קילון:
עד איכן. נקרא לא פסקו הגשמים:
עד כדי שתפרח הכרית. כרית הוא שם מקום ולסימן הוא דנקט ודוגמתו שנינו בפ' הקומץ רבה גבי מעשה המנורה כפתורים למה הן דומים כמין תפוחי הכרתים וכלומר שתפרח על פני המים כמין תפוחים כדרך שנראה בירידת גשמים מרובים וזהו כשלא פסקו הגשמים ויורדין בטיפות גדולות זו אחר זו ונזכר זה למעלה במס' תרומות בפ''ח בהלכה ו' ושם כתוב עד כדי תפוח הכרית והנכון כדי שתפרח כמו שכתוב כאן:
עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כשהטיפות גשמים תוכפין זו אחר זו נעשו כמין רגלי האווז על פני המים:
פרחה הכרית ולא פסקו. שרואין כעין תפוחים על פני המים וזהו נקרא לא פסקו הגשמים כדאמרן ומיבעיא ליה אם למפרע הוא נעש' כמעיין ודינו לטהר בכל שהוא כדין המעין או מכאן ולהבא ונ''מ כדמפרש ואזיל ליידא מילה. לאיזה דבר נ''מ:
הטביל בו. באותן מי גשמים מחטין וצינורות מקודם שנראו בהן כעין תפוחים עליהם והשתא נ''מ לדינא איכא דאין תימר למפרע הוא נעשה כמעין א''כ טהרו אף על פי שלא היה בהן כשיעור ארבעים סאה שהמעין מטהר בכל שהוא ואין תימר מכאן ולהבא לא טהרו אותן שהטביל בו מקודם לכן ולא איפשיטא הבעיא:
אילין אגטרגטייא. זהו מים הנמשכין על פני המחיצות הבנין כעין שעושין ברחיים של מים ונקרא סוסטירנא:
מה את עביד לון. אם דינן כמו קילון ואין משקין מהן במועד או דילמא אינן כמו קילון הואיל וליכא בהו טירחא יתירא לדלות מהן כמו במי קילון ולא איפשיטא:
והפשיק המעיין מתוכה. שפסקו מים הנמשכין מן המעיין לתוכה מהו להשקותה ממנה במועד:
משנה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווָוֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַייְנִין אֶת הַקְּבָרוֹת וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ויוצאין. שלוחי ב''ד במועד אף על הכלאים שכרן מתרומת הלשכה נשכרין בזול בימי מועד מפני שהן בטלין:
ומציינין. עושין ציונין על הקברות שהיו ממחין בסיד ושופכין לסימן לעוברי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:
ועושין כל צרכי הרבים. כמפורש בריש פ''ק דשקלים:
וחוטטין אותן. מנקין ומוציאין מתוכן הצרורות והקסמין והעפרורית שנפלו בהן:
ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים. מים המכונסין בגומות לשתות מהן ואפי' אין רבים צריכין להם עכשיו משום שדבר הצריך לרבים אינו נגמר אלא בשעת הבטילה דדמיא לקדירא דבי שותפי' ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם:
וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית. שאם לא ישקה יפסידו כל האילנות שבשדה ומתקנין את המקולקלות במועד שאם נפל עפר לתוכה ואינה מקלחת מתקנין אותה אבל אין עושין אותה בתחלה במועד והלכה כחכמים:
מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה. אותן חריצים שעושין בקרקע סביב השדות וקורין אמה לפי שהן רוחב אמה ברום אמה ואין עושין אותן בתחלה שלא היתה מעולם ורוצה לעשותה עכשיו לא במועד משום טירחא ולא בשביעית. מפני שנראה כעודר קרקע בשביעית:
הלכה: 2b תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע׃ פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. אַתְיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כֵרִבִּי יוֹסֵה. כְּמַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצוּי. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצאוּי. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרָן. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בְעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וְלֹא כְבָר הוּא מְזוּבָּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. עַד שֶׁיּוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת כְּאַחַת. וְלֵית לָרַבָּנִן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי אִידִי דְחוּטְרָא. סַלּוֹ וּמַגְרֵיפוֹ מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַשְׁפָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעֲתָא דְהָכָא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה כַתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. וָכָא מָה אִית לֵיהּ. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָפַר לַעֲשׂוֹת אַמָּה שֶׁלְבִּנְייָן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הֲרֵי אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה לוֹ שָׁם אֲבָנִים אוֹ צְרוֹרוֹת אוֹ סִיד אוֹ גִיפְּסָס מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
והכל מודים. בין ר''א בן עזריה ובין חכמים דפליגי אם עושין את האמה בתחלה בשביעית מודין הן שאם היה לו שם במקום שחופר את האמה סיד או צרורות או גיבסס מותר וזה נמי לתרוייהו דהני מ''ד אליבא דר''א לפי שאין המקום הזה ראוי לזריעה ומפני מראית העין נימא ליכא דנימא שהוא כחופר קרקע בשביעי' לעבודת השדה שהרי אין המקום ראוי לכך. ע''כ ממה דגרסינן בשביעית שם:
חפר לעשות אמה של בנין. איכא בינייהו שחפר ועשה להצדדין של האמה בבנין עצים ואבנים לחזקן וכהא דהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן כלומר בסתם אמה דאסיר מפני מראית העין א''כ הכא נמי אסור מפני מראית העין דהא מיהת חופר בקרקע הוא ובשעת חפירה איכא מפני מראית העין אבל למ''ד דבאמה בעלמא טעמא הוא מפני שהוא מכשיר את הצדדין לזריעה ואינו חושש למראית העין א''כ באמה של בנין הרי אינו מכשיר צדדיה לזריעה שאינו ראוי לזרוע שם מותר:
מה נפק מן ביניהון. השתא מהדר הש''ס לפרש מאי בינייהו דהני מ''ד לטעמא דר''א בן עזריה גבי אין עושין את האמה בשביעית:
לית לך. כלומר ודאי לית לך טעם אחר אלא כהאי דאמרי' לעיל שמא לא ימצא לו זבל וכו' ואע''ג דכבר הוא מזובל מערב שביעית כדאקשינן לעיל מכל מקום כל זמן שמוציא מעט מעט אינו מניחו במקום שיש שם הזבל לפי שאין לו לעשות שיעור האשפה ומניחו בשדה אצל הזבל שישנו שם ונמצא מזבל בשביעית אותו המקום שהניחו שם:
הוון בעי מימר. השתא מפרש להא דקאמר ר' יוסי בר' בון דאילין שמועתא דהכא למאי דתנינן תמן הן כדהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן מפני מראית העין ניחא דה''נ כן וכדמשנינן לעיל אליבא דראב''ע ולשיטתיה הוא דאזיל אלא דלמאן דאמר תמן והיינו לראב''ע דהכא דטעמא הואי מפני שמכשיר את הצדדים לזריעה ואינו חושש מפני מראית העין א''כ הכא בשביעית מאי אית לך למימר דמה שייך הכשר לזריעה במה שמוסיף מעט על הזבל ומ''ט דראב''ע דאוסר להוסיף בשהיה לו דבר מועט:
ור' ירמיה וכו' בשם ר' בא בר ממל אמר מפני מראית העין כלומר שהחפירה עצמה בלאו הכי אסירה מפני מראית העין שנראה כחופר את הקרקע בשביעית:
אילין שמועתא דהכא. כל השמועות שנאמרו כאן במסכת שביעית אליבא דר' אלעזר בן עזריה הולכין הן למאי דתנינן תמן זה הוא במ''ק דהכא. וכן דרך הש''ס הזה שמביא כדרך דאיתמר התם בשביעית דתנינן הכא ר''א בן עזריה אומר וכו' וכדמפרש לה לקמן והשתא מפרש טעמא דראב''ע דאוסר בשביעית דר' ירמיה קאמר משמיה דנפשיה מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה שעל ידי שרוצה שתתקיים החפירה מתקן הוא ומחזיק הצדדים שלא יפול העפר לתוכה וע''י כך מכשיר הצדדין לזריעה ונמצא עושה עבודת הקרקע בשביעית:
סלו ומגריפו. שמוציאין עמו מוכיחין עליו שלעשות אשפה הוא מכוין וכדרך העושין אשפה שגורפין את הזבל במגריפה אל מקום אחד ומחליקין האשפה במוט ובמקל. סלו הוא מוט וישאהו במוט ת''י באסלא:
אמר רבי אידי דחוטרא. ממקום חוטרא:
ולית לרבנן מפני מראית העין. בתמיה:
מפני מראית העין. שהרואין אותו מוציא פתוח מכשיעור יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא. שאין הכל יודעין שכבר מזובל הוא מערב שביעית והילכך עד שיוציא עשר משפלות כאחת שהוא שיעור אשפה:
ולא כבר מזבל הוא מערב שביעית. אפתרא קמא פריך דאם שהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית א''כ הוציאו ונתנו לשם מערב שביעית וכבר שדהו מזובל הוא ואמאי אוסר ר''א בן עזריה להוסיף עליו:
פתר לה פתר חירין. ויכול אתה לפתור בה פתרא אחרינא דמיירי בשהיה לו מועט בתוך ביתו מערב שביעית שלא הוציאו לשדהו עכשיו מבקש הוא להוציאו דלהת''ק מוסיף עליו והולך ור''א בן עזריה אוסר שמא לא ימצא לו זבל כשיעור:
אתיא דר''א בן עזריה כר' יוסי וכו'. בשביעית שם לא גריס להא ולפי הגי' דהכא יש לפרש דאדר' יוסי דריש הפרק דהתם הוא דקאי דקתני מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. שלא יהא נראה כמזבל שדהו בשביעית משיפסק עובדי עבודה וכו' ר' יוסי אמר משיקשור משיעשה הזבל קשרים קשרים מחוברים יחד ואינו ראוי לזבל השדה כמו המפוזר. אלמא דס''ל לר' יוסי מפני שאין הזבל מצוי כל כך לשיהי' כשיעור האשפות שלא יאמרו מזבל הוא שדהו בשביעית והלכך קאמר עד שיעשו קשרים קשרים וה''נ ס''ל לר''א בן עזריה לפי שאין זבל מצוי הלכך אוסר להיות מוסיף והולך על דבר המועט שמא לא ימצא לו זבל כשיעור לעשות האשפות:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דשביעית בהלכה ב' דתנינן שם עושה אדם את זבלו אוצר כדאמרינן שם שאפי' יותר משלוש אשפות במקום אחד מותר ומוסיף עליהן כמו שירצה ולאצור עליהן הרבה וקתני התם בסיפא היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ר''א בן עזריה אוסר וכו' ומפרש להא הש''ס וקאמר פתר לה תרין פתרין להך סיפא הפתרא הת' דה''ק כשהי' לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית כלו' שכבר הוציא מערב שביעית לתוך שדהו וכך הוא הגי' בהדיא שם דפתרא הא' קאמר בשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית שהוציאו לשם מערב שביעית וקאמר הת''ק ה''ז מוסיף עליו והולך, משפסקו עובדי עבוד' דליכא למיחש למידי ר''א ב''ע אוסר מ''ט דר''א בן עזריה שמא לא ימצא לו זבל עד שיהא בו לעשות האשפות כשיעור דתני התם ונמצא מזבל הוא אותו מקום שהוסיף עליו בתחלה בשביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source